הלכה: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. תַּנֵּי. הַבֶּגֶר בְּשָׁעָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּנֵי תַמָּן. נוֹתְנִין לְבֶגֶר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּנִינָן נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. רִבִּי אָבִין בּשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְאַחַר בּוֹגְרָהּ שֶׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ נוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָשָׂת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ לִפְנֵי הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשֵּׁנִי. אָמַר לָהּ. לֹא כְבָר הֵימַנְתִּי. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא אַלְמוֹן וְהִיא בְתוּלָה וְהוּא בְּעָא מֵיסַב. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא בָחוּר וְהִיא אַלְמָנָה וְהִיא בְּעָיָא מֵיסַב. יָכוֹל הוּא מֵימַר. חִיבָתָהּ עָלַי יוֹתֵר מִבְּתוּלָה. הִיא קְטַנָּה וְרוֹצָה לְהַגְדִּיל שׁוֹמְעִין לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ורוצה להגדיל. רוצה היא להמתין עד שתגדיל שומעין לה:
הוא בחור וכו' יכול הוא מימר חיבת' עלי יותר מבתולה. ונותנין לו זמן י''ב חדש הואיל והוא בחור:
יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הבחור. וצריכה אני להתקשט ולהכין עצמי ונותנין לה זמן י''ב חדש:
והוא בעא מיסב. הוא רוצה לישא ולא להמתין י''ב חדש:
יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הראשון. גרסינן וכן היא גירסת הרא''ש ז''ל ושם גריס עשתה ששה חדשים בפני הראשון כו' יכולה היא שתאמר תיבתו יותר עלי מן הראשון וצריכה אני עוד לפרנס ולתקן תכשיטין ביותר ונותנין לה עוד זמן י''ב חדש:
עשתה שנים עשר חדש לפני הראשון. ונתאלמנה ממנו מן האירוסין ונתקדשה לשני ואח''כ בא השני ואמר לה לא כבר הימתנת י''ב חדש והיה לך זמן להכין כל צרכיך ואין לך עוד זמן יותר:
ואת אמר אכין. בתמיה:
ר' אבין בשם ר' הילא. ה''ק לאחר בוגרה שנים עשר חודש. אם כבר עברו לאחר בגרות י''ב חדש קודם שנתקדשה אז נותנין לה ל' יום עד שעת הקידושין כמו לאלמנה:
גמ' הבגר בשעה י''ב חודש. בתוספתא גריס הבוגרת בתביעה י''ב חודש והוא הנכון כלומר אם תבעה אחר שבגרה נותנין לה י''ב חודש מיום הבגר ולפי גירסת הספר יש לפרש נמי הכי הבגר בשעה שאם בגרה חדש אחד או יותר ונתקדשה אין נותנין לה אלא לתשלום י''ב חדש משעה שבגרה. ודוקא שלא עברו עליה עדיין זמן הרבה מימי בגרותה ולאפוקי אם עברו עליה י''ב חודש בבגרות ונתקדש שאין נותנין לה אלא שלשים יום כדמסיק לקמן:
תני תמן. בברייתא ונותנין לה קידושין ולאלמנה שלשים יום וקס''ד דה''ק לאחר זמן י''ב חדש נותנין לה עוד זמן ל' יום לקידושין וכן לאלמנה נותנין ל' יום:
תנינן נותנין לבתולה י''ב חדש. ותו לא:
משנה: 34a נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִשֶׁתְּבָעָהּ הַבַעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה כֵּן נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׁאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נותנין לבתול'. זמן להכניסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקדשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:
לפרנס עצמה. בתכשיטין:
י''ב חודש. כדיליף בבבלי דכתיב תשב הנערה אתנו ימים ומאי ימים שנה כדכתיב ימים תהיה גאולתו. ולאלמנה שלשים יום. שאינה טורחת כ''כ בתכשיטיה שכבר יש בידה:
הגיע הזמן ולא נישאו. כגון שהבעלים מעכבין ואיידי דתני רישא בדידהו תני נמי סיפא בדידהו:
ואוכלות בתרומה. אם כהן הוא. והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין כספו הוא אלא דחכמים גזרו על הארוסה שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא בבית אביה גזירה שמא תשקה כוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה וכשהגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה מיחד לה מקום ומאכילה שם ותו ליכא למיגזר:
נותנין לה הכל תרומה. אם ירצה וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:
מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה והלכה כר''ע:
הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׂאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְ[אֵינָם] אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. וְהוּא שֶׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּרְבִיעִי. שֵׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּשְּׁלִישִׁי בַּחֲמִישִׁי. רִבִּי חָמָא בַר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְלֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. נַעֲשֶׂה כְמִי שֶׁחַבְּשׁוּהוּ סוֹפְרִים. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם הָֽיְתָה עִיכּוּבָהּ מַחְמָתוֹ נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם היתה עיכובה מחמתו. מלישא שאירעו אונס ניזונת משלו:
נעשה כמי שחבשוהו סופרים. כלומר שמעוכב מתקנת חכמים הוא ומחובש מלישא עד רביעי ולפיכך אין מעלה לה מזונות כדאמרי' בבבלי ריש מכילתין:
ששלם הזמן בשלישי ובחמישי. לשון שאלה היא אם שלם הזמן בג' או בה' מאי אם אוכלת משלו:
והוא ששלם הזמן ברביעי. שהוא זמן נישואי בתולה ואינו מעוכב עוד מלישא והילכך אוכלת משלו:
ה''ג הגיעו זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה מתו בעליהן אוכלות משלו ואינם אוכלות בתרומה. אם מתו בעליהן ונפלו לפני היבם דהיבם אינו מאכיל בתרומה כדתנן במתני' דלקמן:
תַּנֵּי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. שֶׁהַתְּרוּמָה מְצוּיָה בְכָל מָקוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. שֶׁהַנָּשִׁים מְצוּיוֹת לְטַמֵּא טָֽהֳרוֹת. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר תְּרוּמָה נוֹתְנִין לָהּ כִּפְלַיִים בְּחוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
כל מקום שהזכיר. לתת תרומה נותנין לה כפליי' בחולין:
שהנשי' מצויות לטמא טהרות. לפי שהזיבה והנידה רגילים בהן ולפיכך נותנין לה מחצה חולין לימי טומאתה:
שהתרומה מצויה בכל מקום. ובזול ונותנין לה כפי השיעור שאם באת למכור התרומה וליקח בדמיה חולין לימי טומאתה שלא תפחות מדמי החולין שהן יותר ביוקר מדמי התרומה:
משנה: הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר חוּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו. לקמן בפרקין מפרש מה היא עושה לו משקל חמש סלעים וכו':
הרי זו עושה אוכלת. שאין מעשה ידיה קדוש על פיו:
המותר. הקדיש מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה לו יותר מן הראוי שפסקו חכמים ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן:
ר''מ אומר הקדש. דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
חולין. דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן הלכה:
אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לתופה. מפרש טעמא בגמרא:
זו משנה ראשונה דמשהגיע הזמן אוכלת בתרומה:
ואפילו כולם בפני הבעל חסר יום א' בפני היבם. אע''ג דרוב' בפני הבעל סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו והה''ד אם נמי נתחייב בחייו לא אכלה משמת דקנין כספו פקע אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהת בחייו:
עשתה ששה חדשים בפני הבעל. מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה משתבע' הבעל:
מתני' היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין דאחיו היא:
עָשָׂת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. וְלֹא סוֹף דָּבָר וֹ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הַיָּבָם אֶלָּא אֲפִילוּ כוּלָּם לִפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. מַתְנִיתִין לֹא כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא כְמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אֶלָּא כְמִשְׁנָה הָאֶמְצָעִית. דְּתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים. אֲרוּסָה בַת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְייַן כַּסְפּוֹ. דִּלֹא כֵן מַה בֵין קוֹנֶה אִשָּׁה וּבֵין קוֹנֶה שִׁפְחָה. חָֽזְרוּ לוֹמַר. לְאַחַר י̇ב̇ חוֹדֶשׁ לִכְשֶׁיִּתְחַייֵב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. בֵּית דִּין שֶׁלָּאַחֲרוֹן אָֽמְרוּ. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. וּכְבָר שָׁלַח רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בַּגְבַּג אֶצֶל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתִירָה לִנְצִיבִין. אָֽמְרוּ מִשְּׁמָךְ שֶׁאֲרוּסָה בַת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. שֶׁלַח אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ. מוּחְזָק הָיִיתִי בָךְ שֶׁאַתָּה בָקִי בְסִתְרֵי תוֹרָה. אֲפִילוּ לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ. מַה אִם שִׁפְחָה כְנַעֲנִית שֶׁאֵין הַבִּיאָה קוֹנָה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה הַכֶּסֶף קוֹנֶה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. אִשָּׁה שֶׁהַבִּיאָה קוֹנָה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה אֵינוֹ דִין שֶׁהַכֶּסֶף קוֹנֶה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. וּמָה אֶעֱשֶׂה וְהֵן אָֽמְרוּ. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. וְסָֽמְכוּ לָהֶם מִקְרָא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְשִׁפְחָה כְנַעֲנִית שֶׁהִיא נִקְנֵית בַּחֲזָקָה תֹּאמַר בְּזוֹ שֶׁאֵינָהּ נִקְנֵית בַּחֲזָקָה. וְכָל קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה בָּטֵל קַל וָחוֹמֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ג ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם אלא אפילו כולם בפני הבעל חסר יום א' אינה אוכלת בתרומה. ואפירושא דמתני' קמהדר משום דקשיא ליה השתא כולן בפני הבעל קתני בסיפא אינה אוכלת ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם מיבעיא והילכך קאמר דלא זו אף זו קתני:
מתני'. דקתני הגיע הזמן אוכלת בתרומה ולא מקודם לא כמשנה הראשונה דתני לקמן דמשע' האירוסין אוכלת בתרומה ולא כמשנה האחרונה דתנן ב''ד של אחריהן אמרו אינה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לתופה אלא כמשנה האמצעית היא כדמפרשינן לקמן:
אוכלת בתרומה. משנתארסה:
קנין כספו. והך נמי קנין כספו היא. דלא כן. דאם לא כן אלא דוקא עבדו קרית ליה קנין כספו מה בין כו' וע''כ אשה נמי קנין כספו היא:
לכשיתחייב במזונותיה. וטעמא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה אבל כשנתחייב במזונותיה מייחד לה מדור ותו ליכא למיחש:
עד שתיכנס לחופה. דחיישינן לסימפון שמא ימצא בה מום ונמצא דקידושי טעות הן וזרה היא אבל משכנסה לחופה חזקה שהוא בודק לה וכונסה:
אפילו לדרוש בק''ו אין אתה יודע. ומפני מה אתה מסופק בזה שהרי ק''ו הוא מה אם שפחה כנענית שאין הביאה קונה אותה אם בא עליה ולא קנאה בכסף דקנין כספו בעינן:
כל טהור בביתך. משמע דוקא אחר נשואין שהיא בביתך:
הרי זה ק''ו שיש עליו תשובה. ובלאו האי סמך מקרא ק''ו פריכ' הוא דיכול לומר לו לא אם אמרת בשפחה כנענית שהיא נקנית בחזקה אם התירה לו מנעל או שאר דבר עבדות ודין הוא שכספה מאכילתה בתרומה:
הלכה: הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תַּנֵּי תַּמָּן. הַיְּבָמָה כָּל שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלְּבַעֲלָהּ. עָמַד יְבָמָהּ בַּדִּין וּבָרַח נִיזּוֹנֶת מִשֶׁלּוֹ. חָלָה כְמִי שֶׁבָּרַח דָמֵי. וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כְּמִי שֶׁבָּרַח. אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה. הֲרֵי אֶנִי מֵיגֶדֶת אַלְמְנוּתִי בְבֵית בַּעֲלִי שׁוֹמְעִין לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. הָאוֹמֵר. אֵינִי חוֹלֵץ. כְּאִילּוּ אוֹמֵר. אֵינִי מְגָרֵשׁ. אָמַר רַב זַבְדָּא. הוֹרֵי רִבִּי יִצְחָק. הָאוֹמֵר. אֵינִי חוֹלֵץ. כְּאִילּוּ אוֹמֵר. אֵינִי מְגָרֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
האומר איני חולץ. אדלעיל קאי דקאמר ברח אחר שעמד בדין ניזונת משל יבם והיינו דוקא כשנתרצ' לייבם וברח דכיון דסופו לייבם הרי היא כאשתו אבל אם נתרצה לחלוץ וברח אין מעלה לה מזונות כיון דאין סופו לייבם והיינו דקאמר האומר איני חולץ כאלו אומר איני מגרש אלא אכנוס וכמתרצה לייבם דמי ואם ברח מעלה לה מזונות:
שומעין לה. וניזונת כל ימיה משל בעלה וקמ''ל שאין הברירה ביד היורשין ליתן לה כתובתה ולפטרה ולאפוקי מאנשי יהודה בשלהי פרקין דלעיל:
הרי אני מיגדת. רוצה אני כל ימי להיות במשך אלמנותי בבית בעלי ולא אנשא:
חלה. אחר שעמד בדין או שהלך לו למדה''י כמי שברח דמי:
עמד יבמה בדין. עמה שתבעתו לכונסה או לפוטרה וברח ניזונת משלו דקנסינן ליה:
ניזונת משל בעלה. אבל מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה דהרי אינה מעוכבת מחמת בעלה ואינה דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי יש לה מזונות אבל הך אגידה ביבם ולא משל יבם עד שיכנוס אותה:
כל שלשה חדשים. שהיא מעוכבת מלהנשא מחמת בעלה:
גמ' תני תמן. בתוספתא והובאה בבבלי יבמות דף מ''א:
משנה: 34b הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. עָֽשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם וַאֲפִילוּ כוּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם אוֹ כוּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן אָֽמְרוּ אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו. לקמן בפרקין מפרש מה היא עושה לו משקל חמש סלעים וכו':
הרי זו עושה אוכלת. שאין מעשה ידיה קדוש על פיו:
המותר. הקדיש מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה לו יותר מן הראוי שפסקו חכמים ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן:
ר''מ אומר הקדש. דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
חולין. דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן הלכה:
אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לתופה. מפרש טעמא בגמרא:
זו משנה ראשונה דמשהגיע הזמן אוכלת בתרומה:
ואפילו כולם בפני הבעל חסר יום א' בפני היבם. אע''ג דרוב' בפני הבעל סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו והה''ד אם נמי נתחייב בחייו לא אכלה משמת דקנין כספו פקע אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהת בחייו:
עשתה ששה חדשים בפני הבעל. מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה משתבע' הבעל:
מתני' היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין דאחיו היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source