Ktouboth
Daf 34a
משנה: 34a נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִשֶׁתְּבָעָהּ הַבַעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה כֵּן נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׁאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה.
Traduction
On donne à une vierge un an de délai à partir du jour où son fiancé l’a engagée (230)V. (Nedarim 10, 5) pour se préparer au mariage (231)Pour qu'elle puisse préparer son trousseau. On accorde le même délai au fiancé pour se préparer à se subvenir. A une veuve il suffit d’un délai de 30 jours. Si le terme est arrivé et que le mariage n’a pas eu lieu (232)L'obstacle, ajoute Rashi, venant de l'homme, la femme sera nourrie aux frais du fiancé, et pourra (le cas échéant) manger de l’oblation. Selon R. Tarfon, on lui donnera le tout en oblation; selon R. aqiba, la moitié sera profane et la moitié en oblation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נותנין לבתול'. זמן להכניסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקדשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:
לפרנס עצמה. בתכשיטין:
י''ב חודש. כדיליף בבבלי דכתיב תשב הנערה אתנו ימים ומאי ימים שנה כדכתיב ימים תהיה גאולתו. ולאלמנה שלשים יום. שאינה טורחת כ''כ בתכשיטיה שכבר יש בידה:
הגיע הזמן ולא נישאו. כגון שהבעלים מעכבין ואיידי דתני רישא בדידהו תני נמי סיפא בדידהו:
ואוכלות בתרומה. אם כהן הוא. והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין כספו הוא אלא דחכמים גזרו על הארוסה שלא תאכל בתרומה כל זמן שהיא בבית אביה גזירה שמא תשקה כוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה וכשהגיע הזמן ולא נשאת אוכלת משלו ואינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה מיחד לה מקום ומאכילה שם ותו ליכא למיגזר:
נותנין לה הכל תרומה. אם ירצה וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:
מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה והלכה כר''ע:
הלכה: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. תַּנֵּי. הַבֶּגֶר בְּשָׁעָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּנֵי תַמָּן. נוֹתְנִין לְבֶגֶר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְנוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. תַּנִינָן נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְאַחַר בּוֹגְרָהּ שֶׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ נוֹתְנִין לָהּ קִידּוּשִׁין שְׁלֹשִׁים יוֹם. עָשָׂת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ לִפְנֵי הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ בָּא הַשֵּׁנִי. אָמַר לָהּ. לֹא כְבָר הֵימַנְתִּי. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא אַלְמוֹן וְהִיא בְתוּלָה וְהוּא בְּעָא מֵיסַב. יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר. חִיבָּתוֹ עָלַי מִן הַבָּחוּר. הוּא בָחוּר וְהִיא אַלְמָנָה וְהִיא בְּעָיָא מֵיסַב. יָכוֹל הוּא מֵימַר. חִיבָתָהּ עָלַי יוֹתֵר מִבְּתוּלָה. הִיא קְטַנָּה וְרוֹצָה לְהַגְדִּיל שׁוֹמְעִין לָהּ.
Traduction
On a enseigné: celle qui au moment d’être demandée en mariage a atteint la 2e majorité comptera depuis cette époque un intervalle de 12 mois pour se préparer au mariage. R. Ila dit que l’on a enseigné ailleurs: à celle qui a atteint la 2e majorité on accorde un délai d’un an; après quoi, la consécration a lieu; de même on laisse à la veuve un intervalle d’un mois à partir du jour de la demande pour se préparer. Mais comment semble-t-on dire ici d’ajouter encore un délai d’un mois, tandis que notre Mishna fixe ce délai à un à partir du jour de la demande en mariage? Voici, répond R. Abin au nom de R. Ila, comment il faut l’entendre: lorsque depuis le jour de la 2e majorité il s’est passé un intervalle d’un an complet, on peut consacrer cette femme comme épouse au bout d’un mois (à l’égal d’une veuve). Si après avoir attendu un intervalle de temps d’un an pour se marier, elle ne donne pas suite à ce projet, et se fiance avec un autre homme, puis le second futur lui fait observer qu’en vertu du 1er délai d’un an déjà accompli, elle ne devrait pas avoir à le faire attendre autant: elle peut répliquer qu’elle l’aime plus que le premier fiancé, et qu’ayant besoin de se préparer longuement, elle désire avoir un délai nouveau d’un an. S’il est veuf et elle vierge, celle-ci peut aussi opposer à son désir de se marier de suite l’argument qu’elle l’aime autant que si c’était un jeune homme, et qu’ayant par conséquent besoin de se préparer longuement, elle désire avoir un délai d’un an. Si le mari est un jeune homme et la femme une veuve, bien qu’elle désire procéder de suite au mariage, le futur peut arguer qu’il l’aime autant que si elle était jeune fille (et par suite il a droit au délai d’un an pour se préparer). Si elle est mineure et qu’elle désire attendre qu’elle soit majeure, on se rend à son désir.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הבגר בשעה י''ב חודש. בתוספתא גריס הבוגרת בתביעה י''ב חודש והוא הנכון כלומר אם תבעה אחר שבגרה נותנין לה י''ב חודש מיום הבגר ולפי גירסת הספר יש לפרש נמי הכי הבגר בשעה שאם בגרה חדש אחד או יותר ונתקדשה אין נותנין לה אלא לתשלום י''ב חדש משעה שבגרה. ודוקא שלא עברו עליה עדיין זמן הרבה מימי בגרותה ולאפוקי אם עברו עליה י''ב חודש בבגרות ונתקדש שאין נותנין לה אלא שלשים יום כדמסיק לקמן:
תני תמן. בברייתא ונותנין לה קידושין ולאלמנה שלשים יום וקס''ד דה''ק לאחר זמן י''ב חדש נותנין לה עוד זמן ל' יום לקידושין וכן לאלמנה נותנין ל' יום:
תנינן נותנין לבתולה י''ב חדש. ותו לא:
ואת אמר אכין. בתמיה:
ר' אבין בשם ר' הילא. ה''ק לאחר בוגרה שנים עשר חודש. אם כבר עברו לאחר בגרות י''ב חדש קודם שנתקדשה אז נותנין לה ל' יום עד שעת הקידושין כמו לאלמנה:
עשתה שנים עשר חדש לפני הראשון. ונתאלמנה ממנו מן האירוסין ונתקדשה לשני ואח''כ בא השני ואמר לה לא כבר הימתנת י''ב חדש והיה לך זמן להכין כל צרכיך ואין לך עוד זמן יותר:
יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הראשון. גרסינן וכן היא גירסת הרא''ש ז''ל ושם גריס עשתה ששה חדשים בפני הראשון כו' יכולה היא שתאמר תיבתו יותר עלי מן הראשון וצריכה אני עוד לפרנס ולתקן תכשיטין ביותר ונותנין לה עוד זמן י''ב חדש:
והוא בעא מיסב. הוא רוצה לישא ולא להמתין י''ב חדש:
יכולה היא לומר חיבתו עלי מן הבחור. וצריכה אני להתקשט ולהכין עצמי ונותנין לה זמן י''ב חדש:
הוא בחור וכו' יכול הוא מימר חיבת' עלי יותר מבתולה. ונותנין לו זמן י''ב חדש הואיל והוא בחור:
ורוצה להגדיל. רוצה היא להמתין עד שתגדיל שומעין לה:
הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִישְּׂאוּ אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְ[אֵינָם] אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה. אָמַר שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִּי בְּרֶכְיָה. וְהוּא שֶׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּרְבִיעִי. שֵׁשָּׁלֵם הַזְּמָן בַּשְּׁלִישִׁי בַּחֲמִישִׁי. רִבִּי חָמָא בַר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְלֵוִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. נַעֲשֶׂה כְמִי שֶׁחַבְּשׁוּהוּ סוֹפְרִים. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אִם הָֽיְתָה עִיכּוּבָהּ מַחְמָתוֹ נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלּוֹ.
Traduction
– ''Si le terme de ce délai est arrivé, dit la Mishna, et que le mariage n’a pas eu lieu, la femme sera nourrie aux frais du fiancé et pourra (le cas échéant) manger de l’oblation''. Au décès du mari, elle continue d’être nourrie à ses frais, mais elle n’a plus droit à l’oblation. Toutefois, ajoute Samuel, fils de R. Berakhia, il est vrai que la femme est nourrie aux frais du mari si le délai d’un an expire le 4e jour de la semaine (jour auquel rien ne s’oppose plus à la réalisation du mariage). Mais si ce délai expire au 3e ou au 5e jour, quel sera le droit de la femme? R. Hama b. Ouqba, au nom de R. Yossé b. R. Hanina, et R. Levi répondent tous deux: en ce cas, la femme est comme liée par les scribes (les sages s’opposent alors au mariage, et elle n’a pas droit à la nourriture). R. Josué b. Levi dit: si l’empêchement survient du côté du mari (s’il lui arrive un accident qui le force d’ajourner le mariage), elle sera nourrie aux frais du mari.
Pnei Moshe non traduit
ה''ג הגיעו זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה מתו בעליהן אוכלות משלו ואינם אוכלות בתרומה. אם מתו בעליהן ונפלו לפני היבם דהיבם אינו מאכיל בתרומה כדתנן במתני' דלקמן:
והוא ששלם הזמן ברביעי. שהוא זמן נישואי בתולה ואינו מעוכב עוד מלישא והילכך אוכלת משלו:
ששלם הזמן בשלישי ובחמישי. לשון שאלה היא אם שלם הזמן בג' או בה' מאי אם אוכלת משלו:
נעשה כמי שחבשוהו סופרים. כלומר שמעוכב מתקנת חכמים הוא ומחובש מלישא עד רביעי ולפיכך אין מעלה לה מזונות כדאמרי' בבבלי ריש מכילתין:
אם היתה עיכובה מחמתו. מלישא שאירעו אונס ניזונת משלו:
תַּנֵּי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. שֶׁהַתְּרוּמָה מְצוּיָה בְכָל מָקוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. מֶחֱצָה חוּלִין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה. שֶׁהַנָּשִׁים מְצוּיוֹת לְטַמֵּא טָֽהֳרוֹת. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כָּל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר תְּרוּמָה נוֹתְנִין לָהּ כִּפְלַיִים בְּחוּלִין.
Traduction
On a enseigné (236)Tossefta à ce traité, ch 5: selon R. Tarfon, on lui donnera le tout en oblation, parce que celle-ci est facile à trouver en tous lieux de la Palestine. Selon R. aqiba, la moitié des aliments sera profane, et l’autre moitié en oblation, car il arrive souvent aux femmes (par leur constitution) d’être impures (et pour ces jours-là, il leur faut des aliments profanes), sauf à manger le reste à l’état pur. R. Simon b. Gamliel a enseigné: chaque fois que la décision rabbinique mentionne l’autorisation de donner à manger l’oblation, on pourra par contre remettre à la personne le double en profane.
Pnei Moshe non traduit
שהתרומה מצויה בכל מקום. ובזול ונותנין לה כפי השיעור שאם באת למכור התרומה וליקח בדמיה חולין לימי טומאתה שלא תפחות מדמי החולין שהן יותר ביוקר מדמי התרומה:
שהנשי' מצויות לטמא טהרות. לפי שהזיבה והנידה רגילים בהן ולפיכך נותנין לה מחצה חולין לימי טומאתה:
כל מקום שהזכיר. לתת תרומה נותנין לה כפליי' בחולין:
Ktouboth
Daf 34b
משנה: 34b הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה. עָֽשְׂתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם וַאֲפִילוּ כוּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם אוֹ כוּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן אָֽמְרוּ אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה.
Traduction
Le beau-frère Cohen, sur le point d’épouser par lévirat sa belle-sœur veuve, ne peut pas d’avance lui concéder le droit de manger de l’oblation (233)V. (Yebamot 9, 6). Si (sur l’année de délai dévolue à une vierge promise en mariage), elle s’est préparée 6 mois comme fiancée au 1er mari défunt, puis 6 autres mois pour le beau-frère, ou si elle a passé toute l’année en vue du défunt, sauf un jour consacré à se préparer pour le beau-frère, ou à l’inverse, si elle a consacré un seul jour au défunt et tout le reste de l’année au beau-frère, elle n’a pas encore le droit de manger de l’oblation (234)Quoique ce soit le privilège des 2 maris. Quant à l’opinion précitée (235)Selon le 2, la fiancée peut, après un an, manger de l'oblation, c’est une première version non confirmée depuis lors. Dans les temps ultérieurs, le tribunal a décidé que la femme aura seulement le droit de manger de l’oblation après avoir passé sous le baldaquin nuptial (après la cèrémonie du mariage).
Pnei Moshe non traduit
מתני' היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין דאחיו היא:
עשתה ששה חדשים בפני הבעל. מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה משתבע' הבעל:
ואפילו כולם בפני הבעל חסר יום א' בפני היבם. אע''ג דרוב' בפני הבעל סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו והה''ד אם נמי נתחייב בחייו לא אכלה משמת דקנין כספו פקע אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהת בחייו:
זו משנה ראשונה דמשהגיע הזמן אוכלת בתרומה:
אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לתופה. מפרש טעמא בגמרא:
משנה: הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. הַמּוֹתָר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הֶקְדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר חוּלִין.
Traduction
Si quelqu’un fait vœu de consacrer au Temple tout le gain du travail manuel de sa femme, la femme peut pourtant se nourrir par le produit de son travail. Mais si la consécration se rapporte seulement au reliquat de ce gain (242)Déduction faite du montant de l'entretien, il sera consacré, selon R. Meir; R. Yohanan le cordonnier déclare ce reste profane (243)Il ne permet pas de consacrer ce qui n'existe pas encore.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו. לקמן בפרקין מפרש מה היא עושה לו משקל חמש סלעים וכו':
הרי זו עושה אוכלת. שאין מעשה ידיה קדוש על פיו:
המותר. הקדיש מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה לו יותר מן הראוי שפסקו חכמים ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן:
ר''מ אומר הקדש. דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
חולין. דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וכן הלכה:
הלכה: הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תַּנֵּי תַּמָּן. הַיְּבָמָה כָּל שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נִיזּוֹנֶת מִשֶּׁלְּבַעֲלָהּ. עָמַד יְבָמָהּ בַּדִּין וּבָרַח נִיזּוֹנֶת מִשֶׁלּוֹ. חָלָה כְמִי שֶׁבָּרַח דָמֵי. וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם כְּמִי שֶׁבָּרַח. אַלְמָנָה שֶׁאָֽמְרָה. הֲרֵי אֶנִי מֵיגֶדֶת אַלְמְנוּתִי בְבֵית בַּעֲלִי שׁוֹמְעִין לָהּ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. הָאוֹמֵר. אֵינִי חוֹלֵץ. כְּאִילּוּ אוֹמֵר. אֵינִי מְגָרֵשׁ. אָמַר רַב זַבְדָּא. הוֹרֵי רִבִּי יִצְחָק. הָאוֹמֵר. אֵינִי חוֹלֵץ. כְּאִילּוּ אוֹמֵר. אֵינִי מְגָרֵשׁ.
Traduction
R. Jérémie dit (237)L'édition Krotoschin commence ici le 4 que l’on a enseigné ailleurs (238)''Tossefta à Yebamot ch VI; B, ib, 41'': pendant les 3 premiers mois de son veuvage, une belle-sœur à qui incombe le lévirat sera nourrie sur les biens de feu son mari (mais pas au-delà). Si elle a dû intenter un procès au beau-frère (pour qu’il se décide à l’épouser, ou à se laisser déchausser), elle sera nourrie aux frais de ce dernier (à qui l’on impose cette amende pour le punir); s’il tombe malade ensuite ou s’il fait un voyage d’outre-mer, elle sera également nourrie aux frais du beau-frère. Lorsqu’une veuve déclare vouloir rester attachée au veuvage et continuer à habiter comme telle dans la maison du défunt, on l’écoute (et on l’entretient sur les biens du défunt). R. Yossé au nom de R. Ila ajoute: lorsque le beau-frère a déclaré qu’il ne veut pas se laisser déchausser par sa belle-sœur veuve, c’est comme s’il avait dit ne pas vouloir la répudier (et l’épouser; en ce cas, il lui doit l’entretien), et R. Zabda dit que R. Isaac a professé la même opinion.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני תמן. בתוספתא והובאה בבבלי יבמות דף מ''א:
כל שלשה חדשים. שהיא מעוכבת מלהנשא מחמת בעלה:
ניזונת משל בעלה. אבל מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה דהרי אינה מעוכבת מחמת בעלה ואינה דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת פלוני בעלי שכבודו גדול עלי יש לה מזונות אבל הך אגידה ביבם ולא משל יבם עד שיכנוס אותה:
עמד יבמה בדין. עמה שתבעתו לכונסה או לפוטרה וברח ניזונת משלו דקנסינן ליה:
חלה. אחר שעמד בדין או שהלך לו למדה''י כמי שברח דמי:
הרי אני מיגדת. רוצה אני כל ימי להיות במשך אלמנותי בבית בעלי ולא אנשא:
שומעין לה. וניזונת כל ימיה משל בעלה וקמ''ל שאין הברירה ביד היורשין ליתן לה כתובתה ולפטרה ולאפוקי מאנשי יהודה בשלהי פרקין דלעיל:
האומר איני חולץ. אדלעיל קאי דקאמר ברח אחר שעמד בדין ניזונת משל יבם והיינו דוקא כשנתרצ' לייבם וברח דכיון דסופו לייבם הרי היא כאשתו אבל אם נתרצה לחלוץ וברח אין מעלה לה מזונות כיון דאין סופו לייבם והיינו דקאמר האומר איני חולץ כאלו אומר איני מגרש אלא אכנוס וכמתרצה לייבם דמי ואם ברח מעלה לה מזונות:
עָשָׂת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. וְלֹא סוֹף דָּבָר וֹ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הַיָּבָם אֶלָּא אֲפִילוּ כוּלָּם לִפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם אֶחָד אֵינוֹ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. מַתְנִיתִין לֹא כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא כְמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אֶלָּא כְמִשְׁנָה הָאֶמְצָעִית. דְּתַנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים. אֲרוּסָה בַת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. דַּהֲווֹן דָּֽרְשִׁין וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְייַן כַּסְפּוֹ. דִּלֹא כֵן מַה בֵין קוֹנֶה אִשָּׁה וּבֵין קוֹנֶה שִׁפְחָה. חָֽזְרוּ לוֹמַר. לְאַחַר י̇ב̇ חוֹדֶשׁ לִכְשֶׁיִּתְחַייֵב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. בֵּית דִּין שֶׁלָּאַחֲרוֹן אָֽמְרוּ. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. וּכְבָר שָׁלַח רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בַּגְבַּג אֶצֶל רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתִירָה לִנְצִיבִין. אָֽמְרוּ מִשְּׁמָךְ שֶׁאֲרוּסָה בַת יִשְׂרָאֵל אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. שֶׁלַח אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ. מוּחְזָק הָיִיתִי בָךְ שֶׁאַתָּה בָקִי בְסִתְרֵי תוֹרָה. אֲפִילוּ לִדְרוֹשׁ בְּקַל וָחוֹמֶר אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ. מַה אִם שִׁפְחָה כְנַעֲנִית שֶׁאֵין הַבִּיאָה קוֹנָה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה הַכֶּסֶף קוֹנֶה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. אִשָּׁה שֶׁהַבִּיאָה קוֹנָה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה אֵינוֹ דִין שֶׁהַכֶּסֶף קוֹנֶה אוֹתָהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. וּמָה אֶעֱשֶׂה וְהֵן אָֽמְרוּ. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁתִּיכָּנֵס לַחוּפָּה. וְסָֽמְכוּ לָהֶם מִקְרָא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנָּה. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְשִׁפְחָה כְנַעֲנִית שֶׁהִיא נִקְנֵית בַּחֲזָקָה תֹּאמַר בְּזוֹ שֶׁאֵינָהּ נִקְנֵית בַּחֲזָקָה. וְכָל קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה בָּטֵל קַל וָחוֹמֶר.
Traduction
– ''Si (sur l’année de délai dévolue à une vierge promise en mariage) elle s’est préparée 6 mois comme fiancée au 1er mari défunt, puis 6 autres pour le beau-frère, elle n’a pas encore le droit de manger de l’oblation sacerdotale''; et, finalement, si même ce ne sont pas 6 mois passés en préparation pour le beau-frère, mais fût-ce une année entière en préparation pour le défunt mari, moins un jour, elle n’aura pas encore droit à l’oblation. – Notre Mishna ne représente (comme opinion), ni la ''première version'', ni la dernière, mais une version intermédiaire; car il a été enseigné (239)Cf (Terumot 8, 1): ''En principe, une fille de simple israélite, déjà comme fiancée à un Cohen, peut manger de l’oblation, en raison de ce qu’il est écrit (Lv 22, 11): Si le Cohen acquiert un individu, acquisition faite par son argent, ce qui ne s’applique pas seulement à l’esclave, mais à la femme, laquelle est déclarée acquise (par l’argent de consécration du mariage), sans que ce soit semblable à l’achat d’une servante. Plus tard, ce privilège fut accordé à la fiancée au bout d’un an, lorsque le futur est tenu de la nourrir. Finalement, le dernier tribunal déclara que la femme pourra seulement manger de l’oblation après avoir passé sous le dais nuptial''. Déjà, R. Yohanan b. Bag Bag avait envoyé auprès de R. Juda b. Bethera, à Necibin (240)''Tossefta à ce traité, ch V; B, Qidushin 10'', pour lui demander s’il était vrai, comme on l’a rapporté de sa part, qu’une fille de simple israélite fiancée à un Cohen peut aussitôt manger de l’oblation. J’étais convaincu, lui fit répondre R. Juda, que tu es bien au courant des secrets de la loi, et je constate à regret que tu ne sais même pas appliquer le raisonnement a fortiori (qui ne laisse pas de doute à ce sujet). Or, si une esclave cananéenne, qui n’est pas tout à fait acquise par voie de cohabitation, pour être apte à manger de l’oblation, le devient quand son maître l’a achetée par l’argent (remis lors des fiançailles), au point d’être apte à manger l’oblation, comme elle le devient par l’acquisition résultant de la cohabitation. Que faire à cela pourtant, car les sages ont dit: En aucun cas, la femme ne commencera à manger l’oblation qu’après avoir passé sous le dais nuptial, en appuyant leur avis (241)Cf (Yebamot 9, 6) sur ce verset (Nb 18, 11): tout individu pur ''dans ta maison'' en mangera (après l’entrée de la femme à ''la maison''). A ce raisonnement, dit d’ailleurs R. Judan, on peut répliquer ceci: une esclave cananéenne pourra être acquise par une prise de possession (dès qu’elle fait le moindre travail pour le maître; aussi, dès l’achat par l’argent, elle est apte à manger l’oblation), tandis que la femme n’est pas acquise de cette façon; or, tous raisonnement par a fortiori que l’on peut réfuter est sans valeur juridique.
Pnei Moshe non traduit
ה''ג ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם אלא אפילו כולם בפני הבעל חסר יום א' אינה אוכלת בתרומה. ואפירושא דמתני' קמהדר משום דקשיא ליה השתא כולן בפני הבעל קתני בסיפא אינה אוכלת ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם מיבעיא והילכך קאמר דלא זו אף זו קתני:
מתני'. דקתני הגיע הזמן אוכלת בתרומה ולא מקודם לא כמשנה הראשונה דתני לקמן דמשע' האירוסין אוכלת בתרומה ולא כמשנה האחרונה דתנן ב''ד של אחריהן אמרו אינה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לתופה אלא כמשנה האמצעית היא כדמפרשינן לקמן:
אוכלת בתרומה. משנתארסה:
קנין כספו. והך נמי קנין כספו היא. דלא כן. דאם לא כן אלא דוקא עבדו קרית ליה קנין כספו מה בין כו' וע''כ אשה נמי קנין כספו היא:
לכשיתחייב במזונותיה. וטעמא שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה אבל כשנתחייב במזונותיה מייחד לה מדור ותו ליכא למיחש:
עד שתיכנס לחופה. דחיישינן לסימפון שמא ימצא בה מום ונמצא דקידושי טעות הן וזרה היא אבל משכנסה לחופה חזקה שהוא בודק לה וכונסה:
אפילו לדרוש בק''ו אין אתה יודע. ומפני מה אתה מסופק בזה שהרי ק''ו הוא מה אם שפחה כנענית שאין הביאה קונה אותה אם בא עליה ולא קנאה בכסף דקנין כספו בעינן:
כל טהור בביתך. משמע דוקא אחר נשואין שהיא בביתך:
הרי זה ק''ו שיש עליו תשובה. ובלאו האי סמך מקרא ק''ו פריכ' הוא דיכול לומר לו לא אם אמרת בשפחה כנענית שהיא נקנית בחזקה אם התירה לו מנעל או שאר דבר עבדות ודין הוא שכספה מאכילתה בתרומה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source